מלאכית ורחובות ארקיפה
היום ה- 21.10.99 פגשתי לראשונה את המלאכית שלי
, היא מגיחה בסערה לחיים שלך , אתה לא יודע מאיפה זה בא
, הלב פועם בחוזקה , ואתה חושב רק עליה
? מקריות ? גורל ? מה הביא אותה אליי
ארקיפה , עיר של מליון תושבים , ביום חמישי היא מתעוררת
... לחיים ועד יום ראשון חיי הלילה חוגגים
|  |
|
כל השבוע החיים בארקיפה די שקטים ויבשים , אין חוארגה ( מסיבה ) , אין דיסקוטקים , וכולם מתנדפים לפינות שלהם , לפחות ככה חשבתי
עד שהכרתי את אנחל , ראול , ממו וכל החבר'ה . ביום חמישי הזה התלבשתי היטב ויצאתי לסיבוב בעיר , התיישבתי בבית קפה ליד הכיכר המרכזית
והזמנתי לי קפה ועוגה . אחרי כ- 5 דקות מגיעה אליי ילדה כבת 14 , נסערת מהתרגשות , וניסתה לדבר אליי בספרדית
, כמובן שאת השפה שלה לא הבנתי והתחלנו לעבור לסימני ידיים , לבסוף לאחר מאמצים הצלחתיל להבין מה היא רוצה -
לפני כשבוע הייתי בטיול בעתיקות בפיסקו , באחד המקומות היו קבוצת נערות מקומיות שביקשו להיצתלם עם תייר מזדמן .
הילדה זיהתה אותי מהתמונות של חברה שלה והייתה ממש בהתרגשות , מי היה מאמין , בעיר של מילון תושבים לפגוש שוב את אותה חבורה ? לזה
קוראים גורל ! הילדה ביקשה להביא אליי את חברה שלה ואני נתתי לה את שם המלון שבו אני מתאכסן ובכך הסתיימה הפרשה .
או אולי רק התחילה ? שני שולחנות ממני התיישב לו בחור קולומביאני בשם אנחל , הוא האזין לשיחה שלנו
ןפנה אליי באנגלית קלוקלת " יש דיסקוטק , ישראלים וקולומביאנים כן נכנסים , פרואנית לא ...רוצה לבוא ? "
שמחתי מאוד לצאת לבלות איתו , אנחל טייל כמוני לבדו וגם הוא שמח לקצת חברה . סיימנו את הקפה ויצאנו לדרך ,
מטיילים ברחובות ארקיפה הענקית , פגשנו את ממו - פרואני מקומי והלכנו לקנות משהו לשתות , השעה הייתה עדיין מוקדמת ויכלנו להסתובב קצת לפני היציאה ,
ממו ואנחל נכנסו למכולת מקומית וחזרו משם על בקבוק של אלכוהול וכוס אחת קטנה , התחלנו לשתות מהכוס בתורות , אני אנחל וממו
התחלנו לתפוס ראש סבבה , משם המשכנו לפינה ופגשנו את מיגל - מיגל היה בחור נחמד עם רסטות ארוכות , הייתה לו גיטרה והוא ניגן בה ,
הוא היה מאוד מבסוט שאני ישראלי שמסתובב לבד ואמר לי שככה הוא יכול להכיר אותי , האנגלית שלו הייתה משופרת ויכולתי סופסוף לתקשר עם מישהו במקום הזה .
קבענו להיפגש מחר באותו מקום בצהרי היום ולדבר על דברים שברומו , אבל עכשיו צריכים להמשיך ...ב
המשכנו לדיסקוטק , אני ואנחל נכנסנו פנימה וממו ( שהוא פרואני) נשאר מאחור , בפנים שותים עוד כמה בירות , מיגל הצטרף אלינו לריקודים ,
הרגשתי ממש אחד מהחבר'ה , שם פגשתי גם את ראול , אבל אליו נחזור מאוחר יותר . אחרי כשעה אנחל מופיע עם בחורה יפיפיה לידו ,
הוא הציג אותה כדוברת אנגלית , בדיעבד גיליתי שהוא סיפר לה שאני רוקד כמו מייקל ג'קסון והיא חייבת לראות אותי , התחלנו לדבר ביננו באנגלית ואנחל הרגיש קצת עזוב ,
אחרי כשעה נוספת היא רצתה לקחת אותי למקום אחר , אנחל בא אחרינו אבל ניפנפנו אותו בעדינות .
היא לקחה אותי למועדון סלסה בפעם הראשונה בחיי ולימדה אותי לרקוד מרנגו ( שאני חשבתי שזה סלסה ) , בשנת 1999
בארץ הסלסה עדיים לא היה נפוץ כל כך . שנינו התאהבנו אחד בשניה כבר מהרגע הזה , אבל שנינו לא ידענו מה השני חושב ונשארו רק עם פעימות הלב ,
היא אמרה שקוראים לה מילוסקה , רשמתי לי את זה על פתק קטן שנשאר אצלי עד היום , היא המלאכית שלי ,
קבענו להיפגש מחר בכיכר בשעה 16:00 , היא ליוותה אותי כמעט עד המלון ונעלמה .ב
למחרת נפגשנו בכיכר המרכזית , היא לקחה אותי למסעדה נחמדה וישבנו ודיברנו בכייף , ציירתי לה את מפת ישראל , ועוד כל מיני קשקושים ,
למילוסקה היו עיניים ירוקות , היא הייתה בהירה עם שערות שחורות , היא סיימה את התואר הראשון שלה והייתה בדרך לתואר שני ,
אבא שלה היה מאורגוואי ואמא שלה מקומית , היא התגוררה באיזור של התושבים האמידים יותר בארקיפה .
מאותו יום במשך כשבוע נפגשנו כל יום ב16:00 בכיכר והלכנו לכל מיני מקומות בעיר ,
היא לקחה אותי למגדל שמשקיף על כל העיר , היא אמרה לי לאן ללכת בבוקר והייתה כמו אמא דואגת שרצתה שאני אראה כל מה
שצריך בארקיפה .ב
יום למחרת פגשתי את אנחל במלון שלי , מסתבר שהיינו באותו מלון כל אותו הזמן ... מאוד משעשע איזה עולם קטן אני חיים בו ,
אנחל היה ארטיסט - הוא היה יוצר שרשראות וטבעות מכסף ומוכר אותם ברחובות , וכך הוא היה מתגלגל . באותו היום פגשתי את
ראול ברחוב , ראול היה מקומי מלימה במקור והפך להיות חבר טוב שלי , למרות שלא ממש יכלנו להבין את השפה , בכל זאת די הסתדרנו ביננו והיינו הולכים לטייל ברחובות ארקיפה ,
הרגשתי ממש כמו בבית במקום הזה , רוב המטיילים נשארים כיומיים והולכים משם , אני נשארתי שם שבועיים תמימים ,
כשטיילתי עם ראול הגענו לבחור מקומי שעושה קעקועים , הוא הציע לי לעשות קעקוע בחינם והתחיל להשחיז את הסכין שלו ,
די הצטמררתי מהמראה וסירבתי בנימוס , העברתי כל מיני חוויות שכמו שמיגל אמר ( איפה הוא נעלם לי לעזעזל ? ), אם הייתי
מטייל בחבורת ישראלים לא הייתי יכול לחוות את התושבים המקומיים . ב
אחרי שעברו כמעט עשרה ימים פגשתי שוב את מיגל , שאלתי אותו " לאן נעלמת ? " הוא אמר לי בקול שליו ורגוע
"סן פדרו , סן פדרו ..." .ב
דני , 29/10/1999
נוף מדהים מלב ארקיפה
הקתדרלה המרכזית בארקיפה
|
|
|
|
